גאבא, מערכת העצבים והצלחת — מזון, סטרס וויסות

גאבא (GABA), מערכת העצבים והצלחת: הסתכלות מהותנית על מזון, סטרס וויסות

בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר את המושג GABA בהקשרים של חרדה, סטרס, שינה, אפילפסיה ופוסט טראומה.

בדרך כלל הוא מופיע סביב תוספים, תרופות או “פתרונות” שמבטיחים להרגיע את מערכת העצבים.

אבל אולי השאלה המעניינת באמת היא לא רק איך “להעלות גאבא”,

אלא מה גורם למערכת העצבים לאבד את היכולת הטבעית שלה לווסת את עצמה מלכתחילה.

כי כשמסתכלים לעומק על בעלי חיים ואנשים שחיים במצב של עוררות־יתר כרונית, רואים פעמים רבות משהו רחב בהרבה מהפרעה נקודתית במוח.

רואים גוף שנמצא לאורך זמן במצב הישרדותי.

מערכת עיכול שסופגת סטרס.

שינה לא עמוקה.

מערכת חיסון דרוכה.

דלקתיות.

חוסר יציבות.

ולפעמים גם נתק בסיסי מתחושת ביטחון.

ובתוך כל זה, גאבא הוא אחד המנגנונים המרכזיים שאמורים לאפשר למערכת לומר:

אפשר להרפות.

אפשר להאט.

אפשר להוריד את הווליום.

מה זה בעצם GABA?

GABA (Gamma-Aminobutyric Acid) הוא מוליך עצבי מעכב – חומר שמסייע לאזן פעילות עצבית עודפת במוח ובמערכת העצבים.

במצבים מסוימים, במיוחד חרדה, סטרס כרוני, טראומה ואפילפסיה, אנחנו רואים מערכת עצבים שנוטה לעוררות־יתר:

קושי להירגע, דריכות, שינה שטחית, תגובתיות גבוהה, ולעיתים גם פעילות עצבית לא יציבה.

הרבה מהטיפולים התרופתיים במצבים האלו פועלים דרך מערכת הגאבא.

אבל מערכת העצבים לא מתקיימת בוואקום.

היא מושפעת גם מהמעי, מהורמונים, מדלקתיות, מהמיקרוביום, מאיכות השינה, מתזונה, ומתחושת הביטחון שהגוף חווה לאורך זמן.

אז מה הקשר בין גאבא למזון?

כאן מתחיל להיות מעניין.

ישנם מזונות שמכילים גאבא באופן טבעי, במיוחד מזונות שעברו תסיסה או הנבטה.

בנוסף, יש מזונות שמספקים חומרי גלם ותנאים שתומכים במערכת העצבים ובמסלולים הקשורים לגאבא.

המחקר עדיין בוחן עד כמה גאבא מהמזון עצמו מגיע ישירות למוח, אבל היום כבר ברור שמזון משפיע על מערכת העצבים גם בדרכים עקיפות:

דרך המיקרוביום במעי

דרך עצב הואגוס והציר מוח־מעי

דרך הפחתת דלקתיות

דרך השפעה על יציבות סוכר ואנרגיה

דרך איכות השינה וההתאוששות של הגוף

כלומר, גם אם מזון מסוים לא “מעלה גאבא” בצורה דרמטית, הוא עדיין יכול ליצור תנאים שבהם מערכת העצבים פחות נאבקת כל הזמן.

אילו מזונות מעניינים בהקשר הזה?

מזונות מותססים

מזון שעובר תסיסה מיקרוביאלית יכול להכיל רמות גבוהות יחסית של גאבא.

למשל:

יוגורט

קפיר

מיסו

טמפה

כרוב כבוש טבעי

מעבר לגאבא עצמו, מזונות מותססים משפיעים גם על אוכלוסיית החיידקים במעי – והיום אנחנו יודעים שלמיקרוביום יש קשר עמוק למצב הרוח, תגובת סטרס וויסות עצבי.

בבעלי חיים, יוגורט או קפיר טבעיים יכולים לעיתים להשתלב בכמות קטנה ובזהירות, בעיקר בכלבים, אם מערכת העיכול מאפשרת זאת.

מזונות מונבטים

תהליכי הנבטה מעלים את רמות הגאבא במזונות שונים.

אורז מלא מונבט, למשל, מכונה לפעמים “GABA rice” בגלל העלייה המשמעותית ברמות הגאבא לאחר ההנבטה.

גם קטניות ונבטים שונים עוברים שינוי דומה.

ירוקים ועלים מסוימים

תרד נחשב לאחד המזונות הצמחיים העשירים יותר בגאבא.

אבל כאן חשוב לזכור שלא כל מה שטוב לבני אדם מתאים גם לבעלי חיים טורפים.

למשל, בכלבים אפשר לעיתים לשלב מעט תרד חלוט או מבושל, בעוד שבחתולים אני בדרך כלל נזהרת יותר.

ומה לגבי אפילפסיה וחרדה בבעלי חיים?

זה המקום שבו חשוב לעצור רגע את תרבות ה”סופר פוד”.

אפילפסיה, חרדה קשה או פוסט טראומה אינם מחסור במזון אחד.

אלו מצבים מורכבים שקשורים לעומס על מערכת העצבים, גנטיקה, דלקתיות, טראומה, סביבה, שינה, כאב, מערכת עיכול ועוד.

אבל כן — תזונה יכולה להיות חלק משמעותי מהתמונה.

יש מחקרים מעניינים על דיאטות קטוגניות ודיאטות עשירות ב־MCT בהקשר של אפילפסיה, גם בכלבים.

יש משמעות ליציבות של מערכת העיכול במצבי חרדה.

ויש בעלי חיים שבאמת מגיבים אחרת לחלוטין כשהגוף שלהם פחות דלקתי ופחות מוצף.

לפעמים השינוי הגדול מתחיל דווקא בדברים שנראים “קטנים”:

אוכל אמיתי יותר

פחות רכיבים מעובדים

שיפור עיכול

תמיכה במיקרוביום

יציבות אנרגטית

ושקט סביב האוכל עצמו

הסתכלות מהותנית על גאבא

מבחינתי, גאבא הוא לא רק חומר.

הוא מייצג את היכולת של הגוף לעבור ממצב של הישרדות למצב של תיקון.

את היכולת להרגיש מספיק בטוח כדי להרפות.

ובתקופה שבה כל כך הרבה מערכות עצבים — של בני אדם ושל בעלי חיים — חיות בדריכות כרונית,

אולי אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו יכולים לשאול הוא לא רק “מה חסר”,

אלא איך נראים חיים שמאפשרים למערכת העצבים להפסיק להילחם כל הזמן.